<h1>ספר השולחן הלכ' תפילה שער חמישי</h1>
<h2>דף נג:</h2>
וכל שיגמור תפלתו עם הצבור יפסיע שלש פסיעות לאחוריו, ויעמוד במקום שהגיע בעת שפסע עד שיפתח שליח צבור להתפלל בקול רם, ושליח צבור פוסע שלש פסיעות לאחוריו לאחר שמתפלל בלחש.
ולענין שליח צבור שהתפלל לעצמו ועשה שלש פסיעות, נשאל רבי שלמה בן אדרת ז"ל אם יכול לחזור מיד למקומו כשירצה לחזור להתפלל להוציא את הרבים, והשיב דאין מוחין בידו אם אינו רוצה להמתין ורובן אין ממתינין. וכן שמענו ששליחי צבור שבאשכנז אין ממתינין במקומן אפילו כדי מהלך ארבע פסיעות. והפרש יש בין שליח צבור ליחיד, לפי שהיחיד שהתפלל וחוזר למקומו נראה שהוא רוצה להתודות שנית על עבירות שהתודה עליהן, ועל כן נתן טעם רב מרדכי גאון בזה, לפי שנראה כההיא שאמרו ביומא על מי שחוזר ומתודה על מה שהתודה, וזה כמה ששאלוני על אותו לשון שכתב בזה, והשבתי להם כן, אבל שליח צבור שידוע שחוזר מיד להוציא אחרים ידי חובתן לא, וזה נראה לי ברור. ע"כ.
